פרק 1
1 חזון עובדיה. כך אומר ה' אלוקים על אדום: שמענו דבר מה', ונשלח שגריר [להודיע] לגויים: "קומו ונצא למלחמה נגדו!" (ה' ה', דהיינו כוהני היהדות, "פעלו" באמצעות עובדיה המהופנט, שהפך בשל כך ל"נביא", התנגד לאדום).
2 הִנֵּה קָטַנְתִּי אֶתְכֶם בַּגּוֹיִם וְאַתָּה בּוֹז מְאֹד. (היהודים הפיצו שמועות בכל דרך אפשרית שתושבי אדום מוזנחים על ידי עמים אחרים).
3 גאוות לבך הטעתה אותך; אתה גר בבקעי הסלעים, במקום גבוה, ואתה אומר בלבך: "מי יוריד אותי ארצה?" (בני ישראל חיו בנקיקי סלע וניהלו אורח חיים דל מאוד.)
4 אך אף-על-פי תקום כנשר ותעשה את קןך בין הכוכבים, גם משם אורידך, נאום ה'. (נאמרת הנבואה על נפילת אדום ועליית ישראל. הנבואה נכתבת לאחר מאורעות אלו, ולכן אין "גילויים").
5 לא הגיעו אליך גנבים? האם לא שודדי לילה שאתה כה הרוס? אבל הם היו גונבים כמה שהם צריכים. אם שודדי ענבים היו נכנסים אליכם, האם לא היו משאירים כמה גרגרי יער? (השוואה לענבים).
6 איך נבזז הכל מעשאו, וסתריו נחקרו! (הכל נגנב בכל מקום).
7 כל בעלי בריתך יובילו אותך אל הגבול, יטעו אותך, יחיו איתך בשלום יתגברו עליך, אוכלי לחמך יכה אותך. זה לא הגיוני! (אי אפשר לסמוך על בעלות הברית).
8 האם לא יהיה ביום ההוא, נאום ה', כאשר אשמיד את החכמים באדום ואת הנבונים בהר עשו? (ה' ה' מבטיח להשמיד את כל אויבי ישראל).
ט יַחֲרוּ אֱמִיצְךָ, תַּמָּן, וְכָל-הָר-עֵשָׂו יַחֲרִידוּ בְּרִיצָה. (להרים יש מעמד "קדוש").
